"מה אתה עושה בחיים?" הפך להיות אחד הדברים שאני הכי אוהב ששואלים אותי. יש משהו קסום וייחודי בתחושה שהתשובה שלי גורמת לשואל או שואלת השאלה. והאמת? גם לי. "אני מקים משפחות" אני עונה. ומתרגש. כן, גם אחרי קרוב לתשע שנים אני מתרגש כמו ביום הראשון. העובדה שלכל מעשה שלי, קטן ככל שיהיה, יש חלק בקידום ההורים לעתיד בדרך למשפחה, גורם לי להיות מכור. להתמכרות הזו אין שעות או ימים, חגים או סופי שבוע (יעידו קרוביי), היא קיימת בכל רגע נתון, היא חלק ממי שאני, מהמהות של היום-יום שלי. הזכות הזו, לפגוש מישהו עם רצון עז להיות הורה ולדעת שהוא יהיה. אני אגלה לכם סוד, לפעמים, בפעם הראשונה שאני פוגש זוג/יחיד, בשלב שעוד רק הכרנו, כשהם יושבים מולי בהתרגשות עצומה מהולה בחשש, אני כבר מדמיין אותם הורים. הם מצידם, רואים עכשיו רק את הדרך. החלום עדיין נסתר מהעין. אבל אני, אני כבר מדמיין אותם הורים. הדרך הזו, אותה אנחנו עוברים יחד, מלאה בעליות וירידות, רגעי אושר מטורפים וגם כאלה שפחות, אתגרים והצלחות, צחוק ובכי, התרגשות גדולה או סתם רגעי המתנה, אך דבר "מה אני עושה? אני מקים משפחות" babybloom אור ליפץ – מקים משפחות ב־ אחד בטוח, הדרך הזו שאנו עוברים, שוזרת אותנו יחד לעד. לעיתים הקשר נמשך שנים אחרי ולעיתים פחות, אבל אני יודע, שלכל אחד מהם, תמיד יהיה מקום מיוחד אצלי בלב, ואני מאמין ומקווה שגם לי אצלם. 226
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==