218 נראות להט"בית חשובה בכל מקום, אך היא חשובה במיוחד במערכת החינוך, אשר מלווה את הילדים ובני הנוער למשך תקופה ארוכה ומשמעותית, ומקנה להם, מלבד ידע במתמטיקה, אנגלית ומדעים, גם ערכים, חינוך לסובלנות וקבלת האחר. זו אחת הסיבות שהובילו אותי לצאת מהארון בפני תלמידיי. אני נזכר בתקופה בה הייתי סטודנט והתעסקתי רבות בשאלה האם לצאת מהארון בפני תלמידיי? מאוד חששתי מהיום בו אכנס לכיתה ואצטרך להתמודד עם שאלות הקשורות בנטייתי המינית. האם אני מביא אותה לקדמת הבמה? המסר כי החיים האישיים של המורה הם פרטיים ולא צריך לדבר עליהם ובטח לא לשתף את התלמידים והתלמידות היה מסר מוביל אותו הפנמתי. לא חייתי בשלום איתו אבל בגלל שהייתי חדש במערכת, וייתכן שגם לא מספיק בשל עם עצמי לסוג כזה של יציאה מהארון, לא ציינתי את זהותי המינית בפני תלמידיי. את התוכן הלהט"בי הייתי מכניס לכיתה בכל דרך: מגיב להערות הומופוביות שנשמעות בכיתה, בשיח בשיעורי תקשורת על ייצוג להט"בים במדיה, ועסקתי בנושא בשיעורי חינוך. בחדר המורים בחרתי שכן לעסוק בזהות שלי באופן ישיר. בשבוע הראשון שנכנסתי לחדר מורים אחת המורות שאלה אם אני רווק ואם אפשר לשדך לי מישהי. אמרתי כן על השידוך רק שזה יהיה "מישהו" וחייכתי במבוכה. "לייצר את המרחב הבטוח" הרגע הקטן הזה סגר את הפינה בחדר המורים. אז זו הייתה אג'נדה. האמנתי שהיכרות איתי מאפשרת לקולגות שלי להבין שהחיים שלי הם לא רק מין ומיניות. היה לי חשוב לספר על הדייטים, הפרידות, הדילמות והקשיים, כדי שיכירו פן נוסף בעולם הלהט"בי. חדר מורים הוא כמו החברה הישראלית – יש בו את אלו שמקבלים ואת אלו שלא תמיד נוח להם, והייתי צריך להתמודד עם זה. שילמתי מחירים כמו פרטיות, במקום מסוים אפילו ויתרתי על איזשהו שקט שיכולתי לחוות ברגע שבחרתי להניף את הדגל בבית הספר. אתה נמצא כל הזמן בעבודה חינוכית סביב הזהות שלך, וסביב המסר שנטייה מינית היא לא רק עם מי אני הולך לישון בלילה, אלא היא גם היסטוריה, תרבות, קהילה. בשנים הראשונות לא אמרתי לתלמידים באופן ישיר שאני הומו, אך קיבלתי מהם את הרושם שהם חכמים מספיק להבין ואני לא צריך לומר להם את זה באופן ישיר. בשנה השישית שלי בהוראה הייתה לי שיחה עם אחת התלמידות שחינכתי בשנים הראשונות בבית הספר. הבנתי ממנה שתלמידי כיתת החינוך שלי חשבו שזה סוד שאסור לדבר עליו. זה היה כמו אגרוף בבטן, הבנתי שחטאתי למסרים שלי בנושא, ושהתלמידים והתלמידות שלי קיבלו את המסר ההפוך לזה שהתכוונתי. זו היתה נקודה בה הבנתי שאסור לי לחזור על הטעות הזו עם התלמידים הבאים שלי, והיה לי ברור שמעתה אשתף זאת באופן ברור בכיתה.
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==